כתב: תומר קרמן
סיפור ההצלה של וויט וסנו מתחיל בסיפור ההצלה של צילי וגילי, הטליות שהצילה שי-לי מנזילבסקי.
צילי וגילי הועברו לאחר ההצלה לעידית. עידית נתנה להן את הבית הראשון החם שלהן ומאוד נקשרה אליהן. למרבה הצער היא נאלצה להפרד מהן ולהעביר אותן לבית אחר, טוב ואוהב אף הוא. אך התקופה בה שימשה בית לצילי וגילי גרמה לעידית להתאהב בכבשים.
יום אחד בדרכה למכולת, ראתה עידית משאית מלאה בטלאים ובטליות, תינוקות שעדיין אמורים לינוק. הסתבר שכולם היו במצב בריאותי ירוד, ולמעשה רבים מהם היו קרובים לגסיסה. ככל הנראה הם היו מיועדים לשחיטה במועד קרוב. עדית התחננה ארוכות לנהג המשאית ולבסוף הוא הסכים לתת לה שתי טליות.
היא קראה להם סנואו (ללבנה-שחורה) ו-וויט (ללבנה לגמרי). מצבה של וויט היה אנוש ונראה היה שהיא גוססת. היא נזקקה לטיפול אינטנסיבי. במשך שבוע שלם עידית טיפלה בה במסירות, השקתה אותה ונלחמה כדי שתכניס אוכל לפיה. גם כלבתה הגדולה של עידית לא זזה מווייט ובין השאר ניקתה אותה וליקקה לה את חבל הטבור, כאילו הייתה אימא שלה. בסופו של דבר וייט יצאה מכלל סכנה.
שי-לי, מעין שושבינה לסיפור ההצלה של השלישיה המתוקה הזו, מספרת: "בהתחלה כשהייתי באה לבקר אותן הן היו בורחות ממני ונכנסות זו תחת זו בבהלה. אבל די מהר הן התרגלו אלי והיום הן כבר רצות לקבל אותי בשער, קופצות עלי, מלקקות ומשתוללות איתי, ונותנות לי את ההרגשה שהן יודעות שניצלו ממוות."
